החלטה בתיק ע"מ 1902/09

המשיבה נעצרה לראשונה ביום 7.2.09 במחסום ביר זית כשהיא נושאת על גופה סכין. בחקירתה מסרה כי היא רצתה לדקור חייל על מנת ללכת לבית הסוהר, ולכן הגיעה למחסום עם סכין. הוגש נגדה כתב אישום כמו גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, אולם בית המשפט בערכאה הראשונה החליט על שחרורה. ערר מעצר על החלטה זו נדחה.

ביום 11.3.09 נעצרה המשיבה שוב, והפעם בירושלים. המשיבה הכחישה כי היא מחזיקה חפץ כלשהו, אולם בחיפוש שנערך עליה נמצאה סכין. כשהובאה לתחנת המשטרה מסרה כי התכוונה לדקור חייל כיוון שהיא מעוניינת להיכנס לכלא. כתב האישום נגדה תוקן והוספו עבירות הקשורות לאירוע זה. בקשת התביעה למעצרה של המשיבה נדחתה שוב ומכאן הערר שלפניי.

בית משפט קמא נימק את החלטתו בתמיהות שעוררה התנהגותה של המשיבה, כמו גם בדבריה בפניו כי היא רוצה לחזור לביתה ובהעדר יכולתה להסביר מדוע עשתה את שעשתה. בסופו של דבר, ולאחר התלבטות, החליט בית משפט קמא כי לא נובעת מהמשיבה מסוכנות ועל כן החליט לשחררה בערובה כספית על סך 20,000 ש"ח.

עיינתי בתיק החקירה, ומצאתי כי הצטברותן של נסיבות האירועים הללו מלמדות על מסוכנות, המצדיקה את מעצרה של המשיבה, כפי שאראה להלן.

ראשית, הן באירוע הראשון והן באירוע השני, הצטיידה המשיבה בסכינים שעל פי תצלומיהן ואורך להבן, הינן סכינים שנועדו לתקיפה ולפגיעה באדם, ואין המדובר בסכינים שנועדו לשמש לצרכי הבית. דבר זה מהווה אינדיקציה באשר לכוונתה של המשיבה ולפוטנציאל המסוכנות ממנה.

שנית, בחקירותיה המשטרתיות אמרה המשיבה כי היא מעוניינת להיות בכלא, והיא תעשה מה שצריך כדי להיות בכלא. מעשיה מלמדים על נחישותה זו. כך למשל, באמרתה הראשונה, לאחר שנשאלה מדוע היא מעוניינת ללכת לכלא ענתה "רוצה ללכת לבית סוהר נקודה, אילו אתם לא מאפשרים לי ללכת לבית הסוהר, אני אעשה משהו אחר". כשנשאלה מה תעשה, ענתה "רוצה לעשות כל דבר שמאפשר לי ללכת לכלא או למות".

ואכן, זמן קצר לאחר ששוחררה הצטיידה שוב בסכין, והפעם אף נכנסה לירושלים. אילו רצתה רק להיעצר, לא הייתה צריכה לפעול ולנוע בדרכים עוקפות על מנת להיכנס לתוך ירושלים, אלא הייתה יכולה לבוא עם סכין למחסום הסמוך למקום מגוריה, ולהניפה באיום. נסיבות מעצרה מלמדות כי המשיבה לא הסכימה להודות מיד כי ברשותה סכין, והדבר ללא ספק מעורר חשד כי הפעם כוונתה הייתה אכן, כפי שהודתה, לדקור חייל.

יתר על כן, בחקירתה השנייה, נשאלה מדוע חזרה שוב עם סכין וענתה כי "בפעם הקודמת אמרתי לשופט הראשון ולעורך הדין ולאיש המודיעין בכלא השרון שאם ישחררו אותי אני אעשה משהו גדול יותר, שאלו אותי מה אני אעשה אמרתי להם "כל דבר", השופט הראשון לא שחרר אותי, השופט השני שחרר אותי אבל התביעה ערערה, השופט השלישי שחרר אותי, העורך דין שלי אמר לי שלא אדבר, אמרתי לו שאני לא רוצה להשתחרר והעורך דין אמר לי שישחררו אותי. אחרי חמישה ימים שחררו אותי, פניתי למודיעין שאני לא רוצה להשתחרר ואמרתי להם שאני אעשה "משהו" אמרתי להם שאם אני אשתחרר אני אהיה עם חמאס". כשנשאלה מה תעשה אם תשוחרר ענתה "לא יודעת". היא אף ציינה כי ברגע שהשתחררה כבר חשבה על לדקור חייל.

דברים ברורים אלה מלמדים על כך שהמשיבה מעוניינת להישאר בכלא בכל מחיר. לאחר שלא צלח הדבר בידה בפעם הראשונה, הצטיידה שוב בסכין, והפעם הצליחה להיכנס לירושלים עם הסכין. עניין זה מלמד על "קפיצת מדרגה", שכן נאלצה לשם כך לפנות לאחר על מנת שיעבירה בדרכים לא חוקיות לתוך ירושלים.

איננו יודעים מדוע המשיבה מבקשת להיכנס לכלא, שכן לא הייתה מוכנה למסור פרט זה. דבריה בפני בית המשפט מלמדים שגם בעת הדיון לא יכלה למסור מדוע עשתה את שעשתה. מעשיה ודבריה במשטרה מלמדים על רצונה החד משמעי להיות בכלא. דבריה בבית המשפט, אינם יכולים לשנות מכך, ודאי כאשר לא מסרה כל סיבה הגיונית לביצוע המעשים.

לנוכח נחישותה של המשיבה להיות בכלא "בכל מחיר", עולה חשש ממשי כי אם תשוחרר הפעם הזו, אזי בפעם הבאה תעשה פעולה אשר תפגע בחיי אדם. חזרתה של המשיבה למתווה הפעולה של הצטיידות בסכין בעלת פוטנציאל קטלני, במטרה של הפנייתה כלפי חייל על מנת שתיכנס לכלא, מלמדת על האפשרות הממשית כי תחזור על כך שוב, ואולי בפעם הבאה עם תוצאות חמורות יותר, שיביאו לכך שלא תשוחרר יותר.

מי אשר נחוש לעשות מעשה על מנת להישאר מאורי סורג ובריח, ומוכן לעשות כל דבר, ובכלל זה דבר הכרוך בפגיעה בגופם של אחרים, מלמד על המסוכנות הטבועה בו.

לנוכח זאת, מצאתי כי יש לקבל את ערר התביעה ולהורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

ניתנה היום, 2 באפריל 2009, ח' בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: